Видео

צדיק.

אני שומע אותך מלא פעמים תודה רבה הרב ‏‪

יפה מאוד

אתמול הייתי בהצגה דטנר נהדר

רק אמבפה ❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤

זה מובא בתורה. כתוב שבבית המקדש עומדים צפופים משתחווים רווחים. הפירוש שלי [בעצם אחד משניים. יש גם טכני] כשכל אחד עומד על של צפופ...אבל כשמוותרים רווחים...

אני לא יכול לקבל מספיק מלראות את זה, מאוד מצחיק

תודה על הווידאו

*בכל יום שיבוא* "בהיותי בן שלושים לכוח תשש כוחי, ישבתי משתומם ומחשבותיי תמהים. כי עבר קציר, כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו, ולא עלתה ארוכה למכתנו... וכלו כל הקיצים ועדיין בן דוד לא בא... ואתנה את פניי לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו", כך פתח הרב חיים ויטאל את הקדמתו לספר "עץ חיים" מאת מורו האר"י הקדוש. הרב ויטאל שם לו למטרה לחקור על מה ולמה מתעכבת הגאולה והמשיח מתמהמה לבוא. "משיח", הסבירו המקובלים, הוא כוח שמתפשט ונמשך דרך אנשים מיוחדים או דור מיוחד, ולאורו מתגלה תוכנית הבריאה ומטרתה. זהו כוח המסוגל להעלות אדם, עם ואפילו את כל העולם, לדרגה שבה הם יכולים להרגיש ולהבין את הבורא, את הכוח העליון שברא ומחזיק את כל הבריאה. יש שני סוגי משיח, שני סוגי כוחות: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף הוא כוח המכין את הציבור לגילוי משיח בן דוד שבדורו אנחנו עומדים: חזרנו ארצה מגלות ארוכה, הקמנו את מדינת ישראל, ונותר לנו רק להתחיל להתקיים כעם מחובר שמיישם את חוקי המשיח - חוקי הקשר הרוחני בינינו, שהעיקרי בהם הוא "ואהבת לרעך כמוך". אז יבוא משיח בן דוד ומלכות ישראל תתפשט בכל העולם, וכולם ידעו, ירגישו ויתחברו לקיום חוקי המשיח בשלמות. הציפייה לביאת המשיח היא שתזמין ותמשוך את כוחו להתגלות בינינו כבר עכשיו, וכל המקובלים הגדולים ציפו לזמנים האלו. חכמת הקבלה עצמה היא חכמתו של משיח. היא מלמדת את השיטה לגילוי הבורא לכל הנבראים באופן בהיר וקרוב אל הלב, לכן התגלותה נקשרת בכתובים בגילוי המשיח. כמו שכתב הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם": "מפני שהדור ראוי לכך, שהוא הדור האחרון, העומד על סף הגאולה השלמה, לפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שהוא סוד גילוי נסתרות". זה דורנו.

*לדעת לשתות בלי להשתכר* החכמים אמרו ש"תחילת היין היא שמחה, וסופו הוא עצבות". משתלם ללמוד לשתות בלי להשתכר, הרי חבל על העצב ועל הזמן האבוד. ברובד הרוחני, מי שמשתכר מאבד הרבה יותר, הוא מאבד את האפשרות להתפלל לכוח העליון ועולמו מתרוקן מתכלית ומשמעות. מי פונה לבורא בתפילה מעומק הלב? מי שחסר לו איזה דבר כמו אוויר לנשימה והוא יודע בוודאות שרק הכוח העליון יכול לתת לו אותו. אבל מי שהוא "שיכור", מלא בעצמו ובעוצמתו, אינו זקוק לאף אחד - לא לאדם ולא לבורא - וכך הוא מתנתק בגאווה מהכלל ומנתק את עצמו מתכלית העולם. לכן אין לו אל מי ועל מה להתפלל. מכאן שעלינו להיזהר לא ליפול לשכרות מכוחנו אנו, ולרכז את כל מחשבותינו בהרגשת גדלות הכוח העליון. אחרי גדלותו יימשך הכול לטובה. לגדלות ה' אין סוף ושיעור, כמו שכתב דוד המלך "גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר", אלא שגדלותו נסתרת מאיתנו, לכן עלינו להתאמץ ולצייר אותה בעצמנו. ציור גדולתו של הכוח העליון נקראת אמונה. ככל שמצליחים לצייר את גדלותו בקווים ברורים מלאי הבעה ורגש, האמונה חזקה והתפילה מעמיקה: אנחנו רוצים להידמות לתכונתך, לצאת מטבע של אהבה עצמית לטבע של אהבת הזולת, כדי לעשות לך נחת רוח. לכן כל אחד צריך שתהיה לו חברה שאיתה יעבוד יחד על ציור גדלות הבורא בצבעים עזים ומרשימים, ובה הוא יוכל לצאת לחופשי מגדלות עצמו בעיניו, מהשעבוד לגופו ולאהבה העצמית שלו שמנתקת אותו מהכלל. אז הוא יהיה מסוגל להפסיק לקחת את עצמו ברצינות, וייתן חשיבות מכריעה לתכלית, לחיבור עם הכלל שיחבר אותו לכוח העליון. אין מקום לשאננות. גם בחברה טובה כזו צריך להיזהר לא להשתכר, כי הנטייה להפרזה בחשיבות עצמית לא חולפת מהר, וכל פעם שהאדם מצליח לקבל קצה ציור ברור של גדלות הבורא הוא חושב שזהו, כבר יש לו את זה והוא לא צריך אף אחד, לא אדם ולא בורא, ולוקח זמן עד שהוא מתפכח, מוצא את עצמו רובץ בחוץ לבד בלי מטרה, מבין מה קרה, ושוב נכנס עם כל הלב לחברה, לספוג ממנה ערכים רוחניים נכונים.

מי ב-2033❤ כי אני ב-2024❤

מסקנה: תהיה קופצני

איזה מרגש, מדהים איך הוא "שורד" [בכלל] בלי ידים ורגלים!

من طرف معلمه اسيل

לא נדבר על זה שהם רצחו בדם קר שתי חיות שרצו לעבור

חמוד מאוד

נראלי כל בית ספר ראה את זה זה סיפור הסכל

מה מכריע מחלוקת? מי כמונו יודע להיכנס למחלוקות שבדרך כלל אין לנו מושג איך לצאת מהן. בכלל, שימו על כף אחת של המאזניים את הנטייה הטבעית של כל אדם בעולם לשלום ואחווה, על השנייה את הנטייה למלחמה וכף המלחמה תכריע בחבטה למטה. במיוחד אם מדובר ביהודים. כתוב "בראתי יצר הרע" , כלומר נברא רצון שנוטה במובהק למחלוקת, לחלוקה, להתפלגות, לתחרות ולהיאבקות. ומנגד כתוב, "בראתי לו [ליצר הרע] תורה תבלין", שתכניס בו טעם. ברור לנו שיש גם תועלת במחלוקת, שהיא אם כל התפתחות. בלי מחלוקות בין מדענים למשל היינו נשארים בבורות גמורה. בלי מחלוקות חברתיות העולם כבר מזמן היה מחוויר ומתנוון. אבל מה עוזרת לנו כל ההתפתחות הכבירה של דעת ופילוסופיה אם היא לא מביאה לסוף המלחמות ולא הופכת את העולם למקום מאושר? עוד להיפך, ככל שהאנושות מתפתחת יותר היא מוצאת דרכים המוניות ומתוחכמות להרוג ולהרוס, להשתלט לשעבד ולנצל, והופכת מזיקה יותר מדור לדור, לעצמה ולשאר חלקי הטבע. מובן מכאן שאסור למחוק את המחלוקת, כי היא מנוע ההתפתחות שלנו ולא לחינם נבראנו בעלי נטייה למחלוקת, אבל אנחנו חייבים להבין איך להשתמש בנטייה הזאת במדרגה אחרת, גבוהה, מועילה, מאחה. כזאת שנעזרת במחלוקת כדי להשלים זה את זה ולהגיע לשלמות בינינו. זה התבלין שטמון בתורה. להשתית שלום על פני המחלוקת, זאת סגולתה. היא ניתנה לנו כדי שנשתמש בה לצורך זה כחלוצי העולם, כאור לגויים. כשאנחנו לא בכיוון, אנחנו הכי גרועים. על הייחודיות הזו של היהדות הרחיבו מקובלים בכל הדורות והיא נחוצה לנו ולעולם כולו היום כמו אוויר פסגות בעיר צפופה ומזוהמת עד מוות. בחכמת הקבלה כתוב, שעלינו להסב את המחלוקת - שמתחוללת בתוך האדם, בינו לשאר בני האדם, ובין עם אחד לעמים כולם - למחלוקת לשם שמיים. להשתמש בה לא כל אחד לטובת עצמו, לפי הנטייה הטבעית של היצר הרע, אלא יחד בעד הכוח העליון, שתכונתו היא גם אחד משמותיו - "שלום". כלומר היחס שלנו למחלוקת הוא שצריך להשתנות. במקום שהמחלוקת תעורר בנו שנאה למי שדעתו שונה משלנו, עליה להאיר בנו חיבה גדולה אל הזולת, אהבה שאינה קשורה ותלויה בדבר. יחס כזה אפשר למצוא באופן טבעי בתוך משפחה. נגיד אח אחד אוהב אוכל מלוח, השני מעדיף מתוק. ההבדל ביניהם בטעם האוכל לא יפגום בקרבה ביניהם, הם לא יצאו למלחמה על המלחייה. זו תהיה הזדמנות עבור כל אחד מהם לדעת מהו טעמו של אחיו, לחשוב על טובתו ובכך לחזק את הקשר ביניהם. ברגע שיש קשר הדוק שבו כל אחד חושב על טובת האחר, הפתרון הטכני כבר מגיע ומובטח שכולם ייהנו מהסעודה. בינינו, בין חברי האומה הישראלית, אי אפשר למצוא יחס טבעי כזה, תחושה של משפחה אחת. אנחנו צריכים להתאמץ כדי לבנות יחס כזה בינינו, במודע, בעזרת השיטה שמוסברת בפירוט במקורות שלנו, בכתבי המקובלים שאומנם גם הם לא פעם נמצאים בחילוקי דעות, אבל לשם שמיים, למען הכוח העליון, האחד בבריאה.

סרטון מרגש

אם אפשר יהיה לצחוק על סטיגמות, אפשר יהיה לעשות סיטקום "האולפן", גרסה מקומית לסדרה הבריטית המצליחה mind your language

זה ממש מרגש נועה קירל🤑🤑🤑🤑🤑🤑🤑🤑🤑

הייתה להם זכות לכעוס עליו

שמירת אי נגיעה או שמירה מנגיעה

איך אוכל לשלוח לחבר או למייל שלי

משיעור זה לקחתי 2 תובנות יפות מאוד לעבודה בנושא. תודה

😂😂😂😂

לחצוב את הטוב ישנו סיפור עממי על שני חברים שרבו על חוף הים, והאחד נתן לשני סטירה. הלך החבר הסטור וכתב על החול, "היום החבר הכי טוב שלי סטר לי". רצה הגורל והחבר שקיבל סטירה התחיל לטבוע. החבר המכה רץ לים והציל אותו. לקח הטובע כלי חד וחצב באבן את המילים, "היום החבר הכי טוב שלי הציל אותי". שאל החבר, למה כשהעלבתי אותך כתבת בחול וכשהצלתי אותך חרטת באבן? ענה לו החבר, כשמישהו מעליב אותנו מוטב לכתוב על החול כדי שהרוחות ימחקו את המילים, אבל כשעושים לנו משהו טוב עלינו לחצוב עמוק באבן, ששום רוח לא תוכל למחוק. בדרך כלל אנחנו מתייחסים להיפך לדברים. אם מעליבים אותנו אנחנו זוכרים את העלבון לפעמים אפילו לכל החיים, ואם עושים לנו משהו טוב הוא נשכח מאיתנו אחרי זמן מה. אלא שמי שרוצה להתעלות מעל עצמו, מעל האגו ששולט בו וגורם לו להקטין את הטוב ולהגדיל את הרע, צריך להתאמץ להתרשם מכל אותם דברים קטנים, שפלים, מעליבים, כמו מרישום זמני מחיק בחול. ואילו את המעשים הטובים שעושים עימו, לחרוט היטב בליבו, כי הם הדרך להתעלות לנצחיות, לשלמות. לחרוט על הלב אומר שאדם מנסה להתפעל, להתרשם ממעשים מיוחדים של הזולת כך שייצרבו בו, כמו באבן שנחצבת בידי אזמל. בצורה כזאת יאיר בתוכו לב שבנוי ומורכב ממעשים טובים של אנשים אחרים.

אלימות בבית הספר מתחילה מחוץ לו האלימות בבתי הספר הולכת ומתגברת: בישראל אחד מכל חמישה תלמידים ביסודי היה מעורב באלימות, וכשליש מהתלמידים בארץ מתקשים להרגיע כעסים ולפתור ויכוחים. אומנם צוותי חשיבה יושבים ודנים בדרכי פעולה להתמודדות עם התופעה, אבל האלימות בבתי הספר לא מתרחשת בחלל ריק, ואנחנו לא יכולים לטפל בה נקודתית כשהיא מושפעת ומקבלת דוגמה מהחברה כולה. אנחנו חיים במלחציים בין חברות ועמים שכולם נמצאים בטענות זה לזה, וכך אנחנו בונים גם את הסביבה שלנו. כולנו באים בטענות זה לזה, צועקים, חיים בבירורים ללא סוף. מספיק להעיף מבט במסכי הטלוויזיה כדי לראות עד כמה התופעה קשה. יושבים עשרה אנשים באולפן, וצועקים ומתווכחים, וצורחים ומתנגדים, וכל אחד טוען שהוא צודק והאחרים טועים. כך אי אפשר להביא להתפתחות חברתית נכונה, ואת התוצאות אנחנו רואים בכל מקום, כולל בבתי הספר כמובן. יש לנו היהודים, הישראלים, אולי שכל מפותח, אבל גם יצרים גדולים מאוד, ואנחנו צריכים ללמוד לאזן את הרוע שלנו, את היצר הרע שלנו. לאזן את המוח והרגש. אנחנו צריכים לטפל בעצמנו כך שכל אחד ואחד יהיה מסוגל לשלוט על היצר הרע שלו. את זה אפשר לעשות על ידי הסברה רחבה, שיטתית, ציבורית. להסביר לכולם מי אנחנו ומה אנחנו, מהם היצרים שפועלים ומפעילים אותנו, ולאן עלינו לכוון ולהביא אותם, כאדם וביחד, כעם. לא הסברה בצעקות והטפות, אלא בסבלנות לפתוח ולהבין למה אנחנו כאלה, ומה אנחנו צריכים לעשות עם הטבע שניתן לנו. בצורה כזאת אפשר לארגן את העם והמדינה, ולהביא את כולם לקבלת החלטות מאוזנות. אחד הפתרונות המוצעים נגד האלימות בבתי הספר הוא הרחקה. בענישה בכלל, אין שום תיקון. תיקון הוא רק בהסברה. אם ההסברה אמיתית ונכונה, אם היא זורמת בכל החברה, לא צריכים שום דבר מעבר לכך. בוגרים וילדים גם יחד יתחילו להתפעל ולשנות את עצמם מתוך הבנה. וכל ההסברה שאנחנו זקוקים לה נמצאת בכתבים שלנו, עם ישראל, בספרי הקבלה. בשביל זה הם נכתבו מלכתחילה. כדי שנפתח אותם, נבין מי אנחנו, ונדע איך להתרומם מכאן.

חחח...😏

חושב*

אני לושב שהם מתפללים לישו הרב

קטע יפהפה.

חמוד.אבל לא עוזר

אתם מכון ממאיר?

אני שונא אתכם הגאים-לא לפרסם לי. מטונפים.

כל מי שעובר על משכב זכור-למעלה הוא עומד בדין ואסור ללמד עליו זכות. אם היה לך מושג מה זה שם למעלה...רק מלשמוע קול של רוחות אתה מזה לבד רועד ...

דאדי

סיייי

fa

כאן מאורי ברויר

שפיך בתחת

כול הכבוד

עם תרבות כזה - אני לא מתפלא שאנחנו סובלים מפיגועי טרור. אלוהים מעניש אותנו.

מרגש

לידיעה הכתיב הנכון הוא: 'בינתיים' כי הבסיס הוא: 'בין'!

סרט יפה

בן כמה הוא עכשיו?

איזה יפה זה🐐

סרטון ממש טוב